ספר מצוות קטן פ״ח

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

1 ברית משה פתח ↗

בפ' א משפטים כתוב וגר לא תונה ולא תלחצנו כו', וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רנ"ב רנ"ג הסמ"ק סי' פ"ח החינוך האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצוה ס"ג ס"ד העי"מ מצ' ס"ד ס"ה הזוה"ר מל"ת כ"א אות ע"ב, ומה שהניחו על רבינו ז"ל בתימא המעיי"ח דף כ"ו ע"ב אות פ' והנר מצוה סי' י"א אות ע"ו כבר קדמם בזה הפרשת דרכים ד"מ ח"ב דף ס"ו סוף ע"ב אבל המהר"ם שיק סי' הנ"ל מיישבו היטב עי"ש וגם עי' ברמב"ם הל' מכירה פי"ד הלט"ו ובמנ"ח מצ' ס"ג מ"ש על רבינו במל"ת הללו:

2 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

לפנים משורת הדין. כן כתב הסמ"ג בלאוין קע"ב וז"ל וילך עם הגר לפנים משורת הדין ולא יעמיד עצמו על דין תורה ולמדו זה מפי' של רש"י ז"ל שמפרש בב"מ בפ' הזהב לחץ הוא שדוחקו לתבוע חובו וכן מייתי שם הש"ס על זה דולא תהי' לו כנושה ונראה שלזה שדוחקו לתבוע חובו קראו הסמ"ג ורבינו שאינו עושה לפנים משה"ד וכמו שדרשו רז"ל מקרא דאשר יעשון זה לפנים משה"ד בב"ק ובב"מ ומייתי שם שיש לאד' להתחייב א"ע ליתן לחבירו אף שהוא פטור מן הדין בדבר שנראה קצת שהוא חייב או שחבירו טרח עבורו ואף דשם משמע דאינו אלא זהירות לת"ח וצדיק שיתנהג בזה מ"מ בענין זה הוא לאו גמור דהא בסוף פ' איזהו נשך דרשינן מיני' אף לישראל מהא דולא תהי' לו כנושה שיודע בחבירו שאין לו והוא חייב לו שאסור לעבור לפניו ובגמרא משמע שזהו הכל אחד וכדאמרינן לוחצו נמי שלשה כתיבי לא תלחצנו ולא תלחץ ולא תהי' לו כנושה. ויותר נראה לפרש שהסמ"ג ורבינו מפרשים להלוחצו שדוחקו החוב שיש לו עליו והיינו אף שיש לו לשלם אם היה טורח א"ע יותר מדאי או היה מוכר ביתו וכלי תשמישו הצריכים לו ביותר ומן הדין ודאי דמחויב לעשות כן כדי לפרוע חובו מ"מ אסרה התורה לדחוק אותו בזה וכן יש לפרש לשון רש"י ז"ל שם ואינו ענין להא דלפנים משוה"ד דהתם אינה רק זהירות וכדכתיבנא אבל בענין זה המה שוים שיש לו לוותר ממה שמגיע לו ע"פ הדין והתם מיירי בענין שאין דוחק אותן ועיין בהרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מכירה כי הוא מפרש בענין אחר ועיין שם במ"מ ובלחם משנה:

1 רמב"ם הלכות מכירה פי"ד סמ"ג לאוין סימן קעב קעג.

2 שלא ללחוץ הגר דכתיב שמות כ״ב:כ׳ וגר לא תונה ולא תלחצנו וה"ה לישראל ורצ' לומר בממון כגון שאינו עושה עמו לפנים משורת הדין:

2 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ולפ"ז לכאורה הי' מקום לפרש דברי רבינו הגאון ז"ל גם ע"פ דעת רש"י וסייעתו ז"ל דלא תלחצנו היינו דחיקת ממון. כעין לאו דלא תהי' לו כנושה. שהרי לפ"ז הזהיר הכתוב בגר יותר מבישראל. שהרי הזהיר הכתוב לילך עמו לפנים משורת הדין. ואין זה בכלל הלאו האמור בישראל ולזה מנה לאו דגר בפ"ע. אלא דעיקר דברי היראים והסמ"ג נפלאים בעיני. דהרי לאו זה דלא תהי' לו כנושה. שמשם למד הרא"ם ז"ל ענין לחיצה זו. בישראל כתיב. אלא דגם הגר בכלל דהא לא גרע מכל ישראל לכל דבריו. וא"כ עכ"פ אין לנו בגר שום ענין יותר מבישראל. וגם לא ידענא מאי ענין כאן ללפנים משורת הדין. דודאי דין גמור הוא. שאסרה תורה לצער את חבירו בחנם. שאם יודע שאין לו לפרוע ועובר לפניו הרי הוא לו כנושה. ועובר בלאו. לא שנא גר ול"ש ישראל. אבל לפנים משורת הדין ענין אחר הוא. ואית בה מצוה בעלמא בישראל ובגר ולא מדינא. וכדאמרינן בפרק הגוזל עצים צ"ט ע"ב ובשאר דוכתי עיי"ש. ובפרט לפי דעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות מלוה דעיקר קרא דלא תהי' כנושה לא בא אלא להזהיר שלא יהא נוגשו אלא כשיש לו ולא כשיודע שאין לו. ומה שדרשו ממנו איסור שלא יעבור לפניו. אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. כמש"כ בלח"מ שם עיי"ש. ועכ"פ לענין זה אין שום חילוק בין ישראל לגר. וראיתי בסמ"ק סי' פ"ח שכתב וז"ל שלא ללחוץ הגר דכתיב וגר לא תונה ולא תלחצנו. וה"ה לישראל. ורצה לומר בממון כגון שאינו עושה עמו לפנים משורת הדין עכ"ל עיי"ש. הנה אע"פ שגם הוא ז"ל נמשך אחר היראים והסמ"ג. מ"מ נטה מדבריהם במה שכתבו כן רק בגר. וכתב דהוא הדין לישראל. וזה ודאי מוכרח כמו שביארנו. ומ"מ עיקר הדבר צ"ע טובא כדכתיבנא. ועי' מש"כ בזה בהגהות חדשות לסמ"ק. ואין דבריו מספיקים כלל ואין להאריך בזה. וא"כ לא יתבארו בזה דברי רבינו הגאון ז"ל. אבל עם דברי הראב"ד והריטב"א ז"ל נתבארו דבריו על נכון כמו שביארנו. ועפ"ז אתו שפיר נמי דברי הבה"ג והר"א הזקן והר"ש בן גבירול ז"ל. אלא דעיקר הדבר אינו מובן מה שכללו כאחד אונאת דברים ואונאת ממון במצוה אחת. ואין זה דרכם בכל שאר מצות כיו"ב. ונוסחת הבה"ג כת"י רומי היא הנכונה. ועכ"פ דברי הר"א הזקן והרשב"ג ז"ל צ"ע בזה. אבל רבינו הגאון ז"ל זו היא שיטתו בכל כיו"ב ולשיטתו אזיל גם כאן:

« ספר מצוות קטן פ״ז ספר מצוות קטן פ״ט »